כְּשֶׁיַּעֲקֹב גָּלַל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר הִיא חָזְרָה וְשָׁבָה לִמְקוֹמָהּ. הַכְּבָשִׂים נָהֲרוּ לִשְׁתּוֹת, הַטְּלוּאוֹת, הַנְּקֻדּוֹת, הַבְּרֻדּוֹת. טוֹב, כְּבָשִׂים, אֵינִי רוֹצָה לִפְגֹּעַ. אֲבָל לֵב הָאָדָם צָלוּל לָעֹמֶק, וּמִתַּחְתִּיתוֹ שָׁאַפְתִּי אַהֲבָה. הָיִיתִי שָׁקֵד יָבֵשׁ הַמִּתְגַּעֲגֵעַ לִפְרָחָיו וּבֶאֱמֶת, לִבִּי כֻּסָּה פְּרָחִים כֻּלּוֹ, רִפְרְפוּ כְּחַיֵּי פַּרְפָּרִים לְרֶגַע, וְהַיּוֹם הָיָה צָפוּף מִשָּׁעוֹת, וְהַלַּיְלָה בּוֹעֵר לְסֵרוּגִין וְקַר. מָתַי הִבְחַנְתִּי שֶׁשָּׁבָה … המשך לקרוא שיר מתוך הספר החדש "אררט"